המוח על מצב חיסכון: למה אנחנו חווים ערפול מוחי ובלק-אאוט?

קודם כל, חשוב שתדעו שזה נורמלי לחלוטין להרגיש ככה עכשיו. המוח שלכם פשוט עבר ל"מצב חיסכון סוללה" כדי להגן עליכם מעומס יתר, זה מצב זמני וזה בהחלט יעבור.

למה זה קורה? כשמדברים על תגובות לחץ, רובנו מכירים את המושג "הילחם או ברח" (Fight or Flight). אבל ישנה תגובה שלישית, שקטה ומוכרת לא פחות, שלעיתים קרובות נותרת לא מובנת ומעוררת תחושות של בושה או בלבול: תגובת הקיפאון (Freeze). המנגנון הזה מופעל כאשר המוח שלנו, שמנטר את הסביבה ללא הפסקה, מזהה רמת איום מתמשכת שאי אפשר להילחם בה ואי אפשר לברוח ממנה.

במצב כזה של סטרס כרוני ומתמשך, המערכת הפרא-סימפתטית בגוף שלנו משתלטת ופשוט לוחצת על הברקס. תדמיינו מחשב שפתחתם בו עשרות חלונות ותוכנות כבדות במקביל - בשלב מסוים המעבד פשוט קורס, העכבר קופא, והמסך נתקע. זה בדיוק מה שקורה למוח שלנו. כשמערכת העצבים קולטת עומס יתר של אינפורמציה, חרדה ודאגות, היא מבינה שהיא חייבת לחסוך באנרגיה. התוצאה היא מעין "כיבוי מערכות" זמני.

באופן ביולוגי, כשהמוח מזהה סכנה מתמשכת, זרימת הדם משתנה. הדם מופנה פחות לאזורים שאחראים על חשיבה מורכבת, זיכרון לטווח קצר ויצירתיות (קליפת המוח הקדמית), ויותר לאזורים ההישרדותיים הבסיסיים. לכן, הניתוק הזה, מה שנקרא בעגה המקצועית דיסוציאציה (Dissociation) או ערפול מוחי, הוא ממש לא בחירה מודעת שלכם, ובוודאי שאינו סימן לחולשה או להתדרדרות קוגניטיבית. זוהי אסטרטגיה ביולוגית, עתיקה וחכמה, שנועדה לאפשר לכם להמשיך לתפקד במינימום אנרגיה, על ידי "הנמכת הווליום" של המציאות.

מזהים את זה אצלכם?

• בלק-אאוט ובעיות זיכרון קטנות: אתם נכנסים לחדר ושוכחים למה נכנסתם, מאבדים את חוט המחשבה באמצע משפט, או קוראים את אותה שורה בספר או במייל חמש פעמים בלי להבין מה קראתם.

• תחושת ניתוק וחוסר תחושה: אתם מרגישים כאילו אתם צופים על החיים שלכם מהצד דרך מסך עשן. הכל מרגיש קצת עמום, ויש תחושה של "צמר גפן" בתוך הראש. לעיתים יש גם חוסר תחושה קל בקצות האצבעות או בגפיים.

• חוסר מוטיבציה ורצון להסתגר: המשימות הכי פשוטות - כמו לשטוף כלים, לענות להודעה בווטסאפ או לצאת מהמיטה - מרגישות כמו טיפוס על הר. יש רצון עז להתכסות בשמיכה, לגלול בטלפון בלי מטרה, ולברוח מאינטראקציה.

• אשמה ושיפוטיות: אתם כועסים על עצמכם שאתם "לא מתפקדים" כמו שצריך או שאתם לא פרודוקטיביים כמו פעם.

הכלי שלי: טכניקת קרקוע (Grounding) בשיטת 5-4-3-2-1 כשהמוח מתנתק מההווה ומשייט לעבר דאגות או עמעום, אנחנו צריכים לתת לו משימה קונקרטית שתחזיר אותו ל"כאן ועכשיו" ותאותת לו שהסביבה המיידית בטוחה. טכניקת הקרקוע הזו עובדת על ידי הפעלת החושים, מה שמכריח את קליפת המוח הקדמית לחזור לפעילות.

קחו נשימה עמוקה, ואמרו לעצמכם בלב או בקול רם:

• 5 דברים שאתם יכולים לראות כרגע סביבכם (למשל: העט על השולחן, העץ בחוץ, הצל שעל הקיר).

• 4 דברים שאתם יכולים להרגיש פיזית (למשל: הבד של החולצה על העור, כפות הרגליים הנוגעות ברצפה, גב הכיסא).

• 3 דברים שאתם יכולים לשמוע (למשל: המזגן, מכונית עוברת, ציוץ ציפור).

• 2 דברים שאתם יכולים להריח (אם אין ריח חזק, אפשר להריח את החולצה שלכם או את הקפה).

• 1 דבר שאתם יכולים לטעום (אפשר לקחת שלוק מים, סוכריה, או פשוט לשים לב לטעם בפה).

התהליך הזה לוקח פחות מדקה, אבל הוא משמש כ"כפתור הפעלה מחדש" שמסייע לפזר את הערפול ולהחזיר את תחושת השליטה והנוכחות.